אחי לשכול ולחיים

עינת, יעל וסרן חגי לב ז״ל בילדותם
עינת שור / א׳ אב, תשע״ג

אתמול בלילה קראתי מעט מהדברים שכתבתי לזכר אחי, ביום שנפל , שנתיים אח”כ, חמש, שבע, תשע, עשר שנים למותו. ניסיתי להזכר מה עבר עלי אחות גדולה, אחות שכולה לאח קטן ואהוב. השנים הראשונות היו מעין בור עמוק, עמוק אפל וחשוך. אח”כ יצאתי קצת לאור והלה היה מסנוור מעט, קצת מאשים. איך את חיה, שמחה, יולדת מגדלת ילדים והוא שם בבור עמוק איך את מעיזה?! אח”כ הוא התחיל להעלם לי, חיפשתי אותו כל יום וכל שעה. היכן אתה חגי ? מה קורה איתך? כאן קורה הרבה ואצלך?

ולאט לאט התחלתי להבין מה משמעותו של המוות. שום דבר לא נע, שום דבר לא מתרחש. הזכרונות אותם זכרונות אין חדש.

אחי לשכול ולחיים

תודה שבאתם אתם חשובים.

אני שמחה על ההזדמנות לספר לכם על אחי הדיבור עליו קצת מחיה אותו מקרב אותו ולו במעט אל החיים, אני זוכרת את עצמי בעיקר בשנים הראשונות אחרי שנהרג הולכת ברחוב פוגשת חברים או יושבת במעבדה וצועקת מבפנים . אנשים יקרים חברים אהובים היה לי אח מדהים אתם שומעים?

אחי לשכול ולחיים

על אחי האחרים אני מדברת אני מספרת הם חיים וגם אני, קורים דברים מתרחשים, הם באים אלינו לשבת, אנחנו אליהם, מתווכחים היכן לחגוג את ליל הסדר גם קצת רבים. מעבירים בגדים מילד לילד ואני בגאווה אומרת זה מאחותי מספרת עליה ועל האחיינים. ועוד ועוד חיים… על חגי לא יוצא לי לדבר הוא פשוט איננו ואין חיים ואין גם דיבורים, הוא פשוט איננו.

.אני אחותו הגדולה של חגי והוא היה אחי הקטן,

אחי היקרים יש לי הרבה זכרונות טובים.

אני זוכרת את אמא בהריון איתו לבושה במין בגד שתפרה לה בצבע ירוק כתום צהוב .

אני זוכרת את אבי ואמי חוזרים מבית החולים באוטו הכחול שלנו את אמא יוצאת מהאוטו ובידיה תינוק קטן עטוף בשמיכת צמר גדולה.

אני זוכרת אותו גברתן קטן בן שנה ומשהו עומד ברום שלוש המדרגות בכניסה לבתינו באבן שמואל וליבו יוצא אל הרחוב.

אני זוכרת את עצמי מחזיקה אותו בין ברכי ומדגדגת אותו כך מתחת לצלעות והוא מתפתל מצחוק , ממש מתפקע.מתוק מתוק.

אני זוכרת אותו חוזר מהגן בחורף טובל את המגפיים שלו בשלולית הגדולה שמול ביתינו מוודא שהוא כל כולו רטוב ורק אח”כ נכנס הבית. ועוד ועוד…

אח”כ עברנו דירה ואני כבר התחלתי מתבגרת כנראה עסוקה יותר בעצמי רואה אותו בורח מהגן ואח”כ משוטט בחצר בית הספר רואה את אימי יושבת איתו להכין שיעורי בית, רואה.

המפגש המחודש שלי איתו היה כשהייתי באוניברסיטה, הוא למד קרוב בכפר אברהם. ואני הייתי באה לבקר אותו , וללמד אותו קצת מתמטיקה פעם בשבוע שבועיים, וזה היה טוב. אח”כ הוא היה בישיבה, ונהיה רציני ואז צבא וחתונה. וגם אני בינתיים התחתנתי וגם נולדו לי ילדים. והוא היה קופץ עם הגי’פ הצבאי הגדול שלו לבקר ומרים אותם על הכתפיים. ואח”כ הוא מת. נעלם ,

אבל השאיר צוואה לא כתובה :חיים. שמו היה חגי חיים והוא היה כולו מלא חיים. מלא מלא חיים. ואם אנחנו לא חיים אז מותו היה לשווא . כי הוא מת כדי שאנחנו נוכל לחיות כאן חיים מלאים אמיתיים שלווים ושמחים. במותם ציוו לנו את החיים, והמשימה שלנו היא חיים

אחי לשכול ולחיים

תודה שבאתם אתם חשובים.

נכתבו לאחרונה

שמעון, חגי, גתית ונעה בטיול

21

גתית הרמן / א׳ אב, תשפ״ג