צפירה

סרן חגי לב ז״ל ובר אחיינו ישנים יחד על הפוף בסלון
בר לב / יום הזיכרון, תשפ״ב

כשמגיעות ה60 שניות של הצפירה תמיד יש התלבטות

מה עושים? לאן מסתכלים?

משפילים את הראש או אל על מביטים?

מי שמשפיל את הראש אומר

זה כבוד אחרון

למתים, לעבר

אבל אני,

אני מרים את הראש לעננים

הכי גבוה שאפשר, בגאוה

כי הם היו גיבורים

ובזכותם אני פה

מרים את הראש קדימה

לעתיד

הם הקריבו קרבן

בשבילי, בשבילכם, בשביל כלם

כדי שנוכל להמשיך

ולהביט לעתיד

כי הם אינם יכולים

כי הזמן עבורם עצר

ואני העתיד שלו, ושלה

של זה שנפל בעזה

וההוא בלבנון

וזאתי שנרצחה בפיגוע

וההיא שנפלה בעת מילוי תפקידה

אנחנו העתיד שלהם

של כולם

מביטים בגאווה ומוקירים תודה

על הקורבן האולטימטיבי

שבזכותו אנחנו כאן

נכתבו לאחרונה

לפני מסע 70 חולות, עתלית, ספטמבר 98. סרן חגי לב ז״ל יושב בשורה השניה מימין

מורשת

דני בורוביץ / א׳ אב, תשפ״ד

שמעון, חגי, גתית ונעה בטיול

21

גתית הרמן / א׳ אב, תשפ״ג