קלפים

נעה וסרן חגי לב ז״ל בטקס סיום מסלול סיירת גבעתי
נעה לב / א׳ אב, תשע״ח

תודה שבאתם לכבד את זכרו של חגי שלנו.

אני היום בוכה על העבר אבל גם מפנה מבט ל”מחרים” של היום.

השתתפנו השנה בקבוצת תמיכה שקלפי תרפיה היו הנקודה המסייעת. שאלת המחשבה הייתה מה

איבדנו ומה קיבלנו מהשכול? מעל פני השטח התשובה ברורה אבל אולי לא?

אחד התרגלים היה מורכב מ 4 קלפים שבחרנו באקראי.

קלף ראשון: קבלתי קלף של אדם שמסתכל דרך חלון ורואה רק את העין שלו. והשאלה הייתה: מה איבדת?

איך הזדהיתי עם הקלף הזה!

ישבנו מסביב לשולחן שבת כל המשפחה בכל תפארתה בלי עה”ר ואני, בלי מנוחה כל הזמן מסתובבת, פונה פה ושם, מחפשת… את החסר. כי מאז שחגי נהרג איבדתי את התמונה השלמה.

קלף הבא: תמונה של כורסה גדולה ריקה עם נעלי בית לידו. והשאלה הייתה: על מה למדת לוותר?

המממ.. למדתי, שלא תמיד הכול מושלם, שלו ורגוע כמו שפעם היה ובכל זאת אפשר לחיות, לחגוג ימי הולדת, לצאת לטייל ולהנות משעור טוב ואחר כך לאכול גלידה ביחד. נראה לי שכך היה רוצה חגי.

בקלף השלישי כבר הסתקרנתי מה מצפה לי. פתחתי קלף שבמרכזו עומד אדם ומסביבו מעגלים של אנשים, והשאלה? מה קיבלת? זה היה ברור, קיבלתי מעגלים מעגלים של חום, אהבה ותמיכה מכל הסובבים אותי, מאנשי אפרת החמים, מהצבא וחברים של חגי, מאנשים רגישים שטרחו לכתוב לנו, ומקרן קובי מנדל ועמותת משפחה אחת… כל המעגלים עזרו לי להתמודד עם האובדן.

ולקראת קלף הסיום השאלה הייתה: מה עוד אפשר לשאוף לקבל? בקלף הייתה אישה עם משא כבד רוכבת על שור, כמה ברורה התשובה. הרי אנחנו במשפחה צועדים קדימה. למרות המשא הכבד וכל מה שחסר, אוספים כוח ואנחנו סוללים את דרכנו אל המחר.

4 קלפים, 4 תשובות והמון כאב אבל עם אמונה בלב שבע”ה נוכל להמשך לצעוד קדימה ביחד.

המציאות שמדינת ישראל נמצאת בה עכשיו מעצימה את הכאב ותחושת החסר והגעגועים.

כל פעם שאני שומעת על חייל או אזרח שנהרג אני מתקפלת מכאב, כי בלי להפעיל את הדמיון אני יודעת בדיוק מה עובר עליהם ומה צפוי להם.

בזכות המעשים הטובים של חגי ואחרים כמוהו אני מתחננת לקדוש ברוך הוא שישלח גאולה שלמה במהרה.

נכתבו לאחרונה

שמעון, חגי, גתית ונעה בטיול

21

גתית הרמן / א׳ אב, תשפ״ג