לפני 7 שנים בדיוק בסוף חודש יולי

חגי ונורית בחתונה מוקפים בחיילים של חגי
גיל מאי, צוות חגי / א׳ אב, תשס״ז

לפני 7 שנים בדיוק בסוף חודש יולי, פגשתי אותך בפעם הראשונה. אני בחיים לא אשכח את הרגע הזה – זה היה בחדר התדריכים בקציעות קצת אחרי שעברנו את הגיבוש – ושם הציגו אותך בפנינו ואני לא אשכח את ההרגשה הראשונית שנתת לנו – את היראה, הכבוד והערכה ואת ההרגשה שיש על מי לסמוך.

אם לפני הצבא הייתי מתבקש לתאר דמות של קצין הייתי נותן תיאור בדיוק כמו שלך – גבוה, חזק ומדוגם בלבוש – כאילו היית דוגמא לקצין הטיפוסי, או יותר נכון איך קצין צריך להראות ולהתנהג.

בין המקום שאתה גדלת והמקום שאני גדלתי מפרידים כמה ק”מ בקו אווירי אבל זה שני עולמות שונים לגמרי – בשבילי, להכיר אותך היה משהו שונה שבחיים, כילד שגדל בסביבה חילונית, לא יצא לי להכיר מקרוב וזה רק גרם לי להעריך אותך ולהעריץ אותך עוד יותר.

הפעם הראשונה שיצא לי לדבר איתך פנים אל פנים היא גם הפעם שגרמה להעריץ אותך, זה היה כמה ימים אחרי שהתחלנו את הטירונות בחום יולי אוגוסט בראיון אישי. אתה היית לקראת סוף צום תשעה באב, ואני כל כך הופתעתי איך אתה יכול להמשיך ולתפקד ולהתנהג כאילו שום דבר לא מדגדג אותך – אפילו צום שלם ומשם התחילה הערצה כלפיך. המילה הערצה עולה בי כל פעם שאני חושב עלייך, טירונים במסלול הכשרה תמיד מעריצים את המפקדים, אבל אתה בשבילי היית משהו מיוחד, כל תנועה שלך, כל דיבור וכל מבט היו מיוחדים ומלאי תוכן, כאלה שגורמים לך לרצות לעשות את הכל על הצד הטוב ביותר בשבילך.

תמיד אומרים שפעם היה טוב יותר במדינה, שהאנשים היו טובים יותר, היו רואים יותר את המדינה לנגד עיניהם ומעל הכל ערכיים יותר. אמנם לא חייתי בתקופה ההיא אבל איתך הייתה לי הרגשה כאילו מישהו לקח אותך מהעבר ושם אותך בשנות ה-2000, ואני מתכוון לאהבת המולדת, הדוגמא האישית והערכיות – כל התכונות האלה שהיו חלק בלתי נפרד ממך ושהצלחת להעביר לנו.

במהלך החודשים הראשונים לא תקשרת איתנו באופן מילולי יותר מדי – אבל כל נוכחות שלך באזורנו הייתה נותנת נופך מיוחד והיינו יודעים שעכשיו שאתה פה צריך להתאמץ יותר ולעשות יותר. גם כשלא דברת למדנו לזהות למה התכוונת או יותר נכון למדנו לקרוא את המבט בעיניים שלך – אותו מבט – שאם היית לא מרוצה או כועס, היה יכול להקפיא אותנו. לי באופן אישי יצא לפגוש את המבט בזה באופן אישי פעם אחת, ומיותר לציין שעל הטעות הזו אני לא חוזר עד היום. חוץ מהמבט הייתה התנועה עם היד כדי לסדר את השעון, ובמיוחד אני לא אשכח את ההרגשה של לצעוד מאחוריך במסע, זה דומה יותר לנסיעה של רכב פרטי מאחורי רכב מסחרי – תמיד ניסיתי להציץ מעבר לכתף שלך או מאחד הצדדים שלך אבל זו הייתה משימה מסובכת, היית יותר מדי רחב וגבוה אז בשלב מסוים הפסקתי לנסות.

כשהפכנו לצוות, לתחושת ההערצה התווספה גם תחושת הגאווה – הגאווה של ללכת עם כובע שרשום עליו השם שלך או חולצה כזאת, אז גם הפלת כמה מחיצות ולמדנו להכיר אותך טיפה יותר טוב, להיות בחתונה שלך ולקרוא לך בשמך שעד אז היה אסור ולנו לקח זמן להתרגל לעובדה הזאת.

אחד הרגעים שאני לא אשכח זה השיחה שעשית לי את שסיפרתי לך שאני רוצה לעזוב, וזו שיחה שמלווה אותי עד היום, והדברים שאמרת לי שם נותנים לי מוטיבציה בכל דבר שאני עושה ולאן שאני הולך וגורמים לי להאמין בעצמי כמו שאתה האמנת בי.

כשעזבתי, לא נטרת טינה, ואפילו נעשית ממש חבר וגיליתי המון צדדים חדשים בך ואני שמח על התקופה הזו שיצא לי להכיר את חגי המפקד לצד חגי האדם והחבר, שיודע לייעץ לעזור ולהדריך ולהיות תמיד זמין בשבילי אפילו שלא הייתי חייל שלו כבר.

הפעם האחרונה שיצא לי לראות אותך הייתה באילת ממש לפני שנהרגת, פגישה חטופה בבריכה – וזה היה מוזר לראות אותך המפקד הקפיץ, הפעלתן שוכב רגוע בבריכה ונהנה כאחרון האדם.

תמיד אומרים שאלוהים לוקח את הטובים ביותר ובמקרה שלך זה הכי נכון – היית אחד האנשים הטובים ביותר שיצא לי להכיר במהלך החיים ואחד שהצליח להשפיע על החיים שלי בצורה משמעותית ביותר כי התקופה שהיית מפקד שלנו עיצבה אותנו לא רק כחיילים אלא קודם כל כבני אדם טובים יותר.

כבר 5 שנים עברו, אבל הכל טרי ומסרב להעלם מהראש, כמו שהשם שלך בספר טלפונים הסלולארי שלי לעולם לא ייעלם. במהלך חמש השנים האחרונות אני מוצא את עצמי בא לפה הרבה: בכל פעם שאני רוצה לספר לך מה קורה איתי בחיים, כשאני בצומת החלטות חשובות, כשאני רוצה לשתף אותך בהישגים שלי וכשאני רוצה להיזכר במה היית היה בשבילי.

לא מזמן הייתי בראיון מסוים באזור המרכז, ויצאתי ידעתי שהראיון לא הלך טוב, הייתי כל כך מאוכזב וידעתי שהמקום היחידי שאני רוצה להיות בו עכשיו זה פה לידך ואני זוכר את עצמי טס לירושלים ומגיע לפה. מגיע לפה כי המקום הזה הוא כמו מטען בשבילי: בגלל מי שהיית, המודל לחיקוי שאתה, וכל הדברים שהצלחת להעביר לי ומלווים אותי עד היום. אני אומר, מלווים עד היום – כי מאז שהלכת מאיתנו, עבר הזמן וניתן לבחון שינויים, ואני יכול להבטיח שמה שקיבלנו ממך הוא חלק בלתי נפרד מהאישיות שלי היום. בפעם ההיא גם קראתי את הספר שלך והכי היה מוזר לגלות שבעצם היית ילד שובב שזה אנטיתזה לקצין שהיית…

תמיד היית גדול מאיתנו גם בגיל, ושמפק״צים אחרים היו גדולים בשנתיים מהחיילים שלהם אתה היית גדול מאיתנו ב-4 שנים ואני זוכר איך כשראיתי את המצבה שלך בפעם הראשונה חשבתי ש-24 זה מספר גדול. אבל היום אנחנו כבר בני 25 וזה מוזר מאוד להיות מבוגר ממך ורק אפשר לדמיין איפה ולאן היית מגיע אם היית בן החיים היום.

תמיד תהיה איתי, הדברים שלמדתי ולקחתי ממך תמיד ילוו אותי.

נכתבו לאחרונה

שמעון, חגי, גתית ונעה בטיול

21

גתית הרמן / א׳ אב, תשפ״ג